<h1>ראב"ן שו"ת סימן נ"ט</h1>
<h2>דף יב:</h2>
ובפרק קמא דתענית תנן עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין ג' תעניות אסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה וכו', ואמרינן בגמ' בשלמא כולהו אית בהו תענוג אלא מלאכה צער הוא, ומשני קדשו צום קראו עצרה מה עצרת אסור בעשיית מלאכה אף צום אסור בעשיית מלאכה, ופריך מה עצרת מאורתא אף צום נמי מאורתא, ומשני אספו זקינים דומיא דאסיפת זקינים מה אסיפת זקינים ביום אף צום ביום, ואמר רב שישא בריה דרב אידי הא דאמר אסיפת זקינים ביום מסייע ליה לרב הונא דאמר מצפרא כינופיא ולא מאורתא. מכלל דאיכא למאן [דאמר] מאורתא כינופיא ולא מצפרא ואסור בעשיית מלאכה, ואנן עבדינן מלאכה בתענית צבור, משום דאמרינן [תענית י"א:] אין תענית צבור (בכל שהו) [בבבל שיהי'] נוהג בו כל חומרי תענית צבור מלאכה ותשמיש רחיצה אכילה וסיכה ואכילת מבעוד יום אלא ט' באב וי"כ.
